מאחורי דלתות המעבדה

מדי שנה מוכנסים למעבדות מאות אלפי בעלי-חיים למטרות מחקר מדעי, הוראה, בדיקת חומרים ופיתוח אמצעי לחימה. הניסויים במעבדות מתבצעים על מינים רבים של בעלי-חיים, החל ממכרסמים וכלה בכלבים, חתולים, סוסים וקופים. רובם המוחלט של בעלי-החיים מסיימים את חייהם רוויי הסבל הפיזי והנפשי כסלילי עשן מארובות משרפות המעבדות. ניסויים בבעלי-חיים בישראל נערכים ב-56 מוסדות – באוניברסיטאות, במכללות, במרכזים רפואיים, בחברות מסחריות ובמתקני הצבא.

למעלה מ-80% מהניסויים בבעלי-חיים בישראל נעשים במסגרת מחקר בסיסי שמטרתו סקרנות מדעית, ללא קשר להצלת חיים או לפיתוחים רפואיים באשר הם.  חלק קטן מהניסויים בבעלי-חיים הוא למטרות יישומיות וגם בהם ההשלכה מבעלי-החיים לבני האדם מוטלת בספק.

ניסויים בבעלי-חיים נערכים בסתר, מאחורי דלתות סגורות, רחוק מעיני הציבור. החוק שאמור להגן על בעלי-החיים במעבדות והמועצה שאמורה לפקח על הניסויים התבררו כלא יותר מאשר עלה תאנה המחפה על האינטרסים של מוסדות המחקר.

בעולם ובישראל הולכת ומתגברת ההתנגדות לניסויים בבעלי-חיים, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה מדעית. ההתנגדות המוסרית מתבססת על הטענה כי יכולתם של בעלי-החיים לחוש כאב וסבל מטילה על האדם חובה להימנע מפגיעה מכוונת בהם. ההתנגדות המדעית נשענת על הכשלים בהשלכות מבעלי-חיים לבני אדם בגלל ההבדלים הפיזיולוגיים וביולוגיים ביניהם.

ישנן כיום שיטות מחקר רבות אשר אינן כרוכות בשימוש בבעלי-חיים והן אמינות, מהירות ואף זולות יותר: מחקר קליני בבני אדם בלי לפגוע בהם, תרביות תאים ותרביות רקמה, מערכות הדמייה מתקדמות ותוכנות מחשב. אולם, למרות הבעיות האתיות ולמרות זמינות שיטות מדעיות בלתי פוגעניות, ניסויים בבעלי-חיים מבוססים היטב בקרב הקהילה המדעית וכל שינוי במתודה הקיימת מטורפד על-ידי שדולת הנסיינים, תוך הגנה על האינטרסים הכלכליים והאקדמיים של חבריה.

בעקבות לחץ שהפעילו הארגונים להגנת בעלי-חיים על המועצה לניסויים בבעלי-חיים, החלה המועצה, בשנת 2000, לפרסם נתונים שנתיים לגבי מספר בעלי-החיים בהם השתמשו במעבדות בישראל. נתוני המועצה הינם חלקיים בלבד, מאחר שאינם כוללים את מספר בעלי-החיים ששימשו לניסויים במערכת הביטחון (במכון הביולוגי בנס ציונה ובצבא).

לפי נתוני המועצה, בשנת 2008 השתמשו המעבדות בישראל ב- 324,825 בעלי-חיים, ביניהם 207,323 עכברים, 64,940 חולדות, 2,162 ארנבות, 752 חזירים, 49 חתולים, 14 כלבים ו-41 קופים. הנתונים האלה הם חלקיים בלבד מאחר שאינם כוללים את בעלי-החיים ששימשו לניסויים במערכת הביטחון ובצבא, ואת בעלי-החיים ששימשו כ"חומר גלם", כ"נפולת" וכ"שאריות" בפיתוח בעלי-החיים טרנסגניים למחקר.

תנאי ההחזקה של בעלי-החיים במעבדות בישראל הם בין הגרועים ביותר בעולם המערבי. לדוגמה, בעוד שבמדינות האיחוד האירופי מוקצה לעכבר שטח רצפת כלוב בגודל של 180 סנטימטרים רבועים, בישראל התקן עומד על 52 סנטימטרים בלבד; בעוד התקן האירופי מקצה לכלב במשקל 15 ק"ג שטח מינימלי של 2.8 מטרים רבועים, בישראל התקן הוא 0.72  מטרים רבועים.

תנאי ההחזקה של בעלי-החיים הם בעלי משמעות רבה המשפיעה על איכות חייהם, וככל שהם קשים יותר כך גובר הלחץ הנפשי והפיזי שלהם, וזאת עוד לפני הסבל שהן חווים במהלך הניסויים.

עבור הנסיינים, בעלי-החיים הם מכשירים ותו לא וכדי שיוכלו להעביר אותם את מסכת העינויים במהלך הניסויים, הם יוצרים חיץ רגשי בינם לבין בעלי-החיים. בעלי-החיים במעבדות מקבלים מספרים והיחס אליהם הוא כאל חלקי חילוף זמינים וזולים. בגלל הסודיות של המעבדות וחוסר הפיקוח, נתונים בעלי-החיים לגחמותיהם של הנסיינים, ואין רואה ואין שומע.